החלטה בתיק בר"ע 4243-04-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (ב"ל 11300-07-12; השופט דניאל גולדברג), בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת הוועדה לעררים בקביעת דרגת אי כושר (להלן גם הוועדה) מיום 21.6.12, אשר קבעה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

2.         למבקשת נקבעה על ידי ועדה רפואית לעררים (בנכות כללית) נכות רפואית משוקללת בשיעור של 63%, אשר כוללת 40% נכות בגין דום נשימה בשינה, 20% נכות בגין מחלת ריאות + הפרעה חסימתית, 15% נכות בגין ליקוי ראיה, ו-10% נכות בגין כל אחד מהליקויים הבאים: דיסטמיה, כאבי ראש, הגבלה בעמוד השדרה המותני, הפרעה בתפקוד כתף ימין, ליקוי שמיעה, טנטון תמידי, וכאבים בכל הגוף.

            ועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 19.9.10 קבעה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר, והיא מסוגלת לעבוד עבודה מלאה ללא מאמץ פיזי. המבקשת ערערה על ההחלטה ובפסק דין מיום 26.9.11 (ב"ל 11989-11-10, הרשמת חופית גרשון-יזרעאלי) נקבע כי עניינה יוחזר לועדה על מנת שתתייחס גם לנכות שנקבעה בגין כתף ימין.

            עניינה הוחזר לוועדה, וזו דחתה שוב את הערר בהחלטתה מיום 8.11.11, וקבעה כי בדיון הקודם הליקוי בכתף נלקח בחשבון אך נשמט מהפרוטוקול עקב טעות קולמוס. המבקשת ערערה על ההחלטה ובפסק דין מיום 13.3.12 (ב"ל 5531-12-11, השופטת רחל בר"ג-הירשברג) נקבע כי עניינה יוחזר לועדה: " על מנת שתתייחס להשפעתם המצטברת של הליקויים מהם סובלת המבקשת על כושר תפקודה ובתוך כך תתן דעתה במיוחד לליקויים שהם בעלי השפעה על תפקודה או על הרציה, והכל כמבואר בפסקה 7 לעיל. כן תתן הוועדה דעתה להמלצת הוועדה הרפואית לפיה המערערת מסוגלת לעבודה חלקית. בנסיבות אלה תשוב הוועדה ותשקול האם אין לקבוע למערערת אי כושר ולו חלקי".

            עניינה הוחזר לועדה, וזו בהחלטתה מיום 21.6.12 שבה ודחתה את הערר. ערעורה של המבקשת על ההחלטה נדחה בפסק דינו של בית הדין האזורי, בו נקבע כי הוועדה מלאה אחר הנחיות פסק הדין מיום 13.3.12, התייחסה לפגימותיה של המבקשת ולקשיי הרציה שלה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.         המבקשת טוענת בבקשת רשות הערעור כי היא סובלת מבעיות רפואיות רבות אשר אינן מאפשרות לה תפקוד רגיל.

4.         לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקולי הוועדות השונות, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור.

5.         הוועדה רשמה בפניה בפירוט את תלונותיה של המבקשת, ציינה חוות דעת רפואיות שונות בהן נקבע שלליקוייה הרפואיים אין השפעה על כושרה לעבוד, התייחסה לחוות דעת של ד"ר פסיק מיום 14.4.10 שקבע 0% נכות בגין טחורים והמליץ למבקשת על עבודה קלה ולא חלקית. הוועדה הדגישה כי המבקשת לא איבדה את כושרה לעבוד בהתייחס למכלול בעיותיה הרפואיות. כן קבעה הוועדה כי המבקשת יכולה לעבוד במשרה מלאה ורצוי במשמרת שניה (עקב דום נשימה), וזאת בעבודות כגון עבודות חרושתיות קלות, ליווי קשישים, ובישול ביתי. בכך נחה דעתי כי הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין מיום 13.3.12 והיא פעלה על פי שיקול דעתה הרפואי-מקצועי. וטענותיה של המבקשת, עם כל ההבנה למצבה, מתמקדות בתחום הרפואי בלבד, בו אין בית הדין מחליף את הוועדה בשיקול דעתה. טרם סיום יצוין כי אמנם בסעיף 7 לפסק הדין מיום 13.3.12 נכתב כי לליקויים שלה יכולה להיות "השפעה על הרציה, דוגמת הליקוי הנפשי", והמערערת טוענת כי מצבה הנפשי קשה, אולם יודגש כי בוועדה הרפואית לא נקבעו לה כל אחוזי נכות בגין ליקוי נפשי. בנסיבות אלה אין מנוס אלא לדחות את בקשת רשות הערעור.

 6.        סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  י"ח אייר תשע"ג (28 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: